עו"ד שטוב נ' צבי שינפלד דיין ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם התובע (להלן:"המבקש") למחוק את סעיף 97 (ד) מכתב התביעה ואת סעיף 106 לתצהיר עדות ראשית, ובכך למחוק את ראש הנזק של הפסד הכנסות בתיקים פוטנציאליים.

בנוסף לכך, נוכח ויתור המבקש על חלק תביעתו הנוגע להכנסות עתידיות, מבוקש לקבוע כי המבקש פטור מלענות על סעיפים 13, 14, 18-29 לשאלון מטעם הנתבעת

(להלן:"המשיבה").

2.המבקש טוען כי הוא מעוניין לשמור על צנעת נתוני הכנסותיו ולקוחותיו ולצורך זה הוא מוכן לוותר על תביעת נזק בגין אי גידול הכנסותיו בעתיד.

המבקש מדגיש כי מדובר אך ורק בגריעת ראש נזק מתצהיר עדותו הראשית, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית של המשיבה, כך שהתיקון מקל על המשיבה וחוסך לה עמל רב שהיה כרוך בניתוח הנתונים והמסמכים הנוגעים להכנסות המבקש ובהתייחסות של עדי המשיבה (לרבות מומחים) לנתונים אלה.

לטענת המבקש, מרגע שויתר על התביעה בגין הפסד הכנסות עתידיות אין למשיבה כל אינטרס לגיטימי בחיטוט בספריו ובנתוני הכנסותיו ולקוחותיו – לרבות שאלות לגבי פילוח לקוחותיו לסוגיהם ופילוח סוגי התיקים שלו (שאלות 18-29 לשאלון) וכי זכותו המוקנית לפרטיות מחייבת לקבוע שאינו צריך להשיב לשאלות בשאלון שפוגעות בצנעת פרטיותו מבלי שהן משרתות את האינטרס הלגיטימי של המשיבה בהתגוננות נגד הטענות האמיתיות שנטענות בפועל ע"י המבקש בתביעה זו.

3.המשיבה מסכימה למחיקת סעיף 97 (ד) לכתב התביעה וסעיף 106 לתצהיר עדות ראשית מטעם המבקש. עם זאת, המשיבה מתנגדת לטענת המבקש כי כתוצאה מהאמור, פטור הוא ממענה לשאלון שנשלח לו ע"י המדינה, כפי שחויב להשיב עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 4.3.10. המשיבה טוענת כי המסמכים המבוקשים והשאלון נדרשים באופן ברור וחד משמעי גם על מנת לבחון את תביעתו הכספית של המבקש ברכיבי הנזק האחרים להם הוא טוען, לרבות הפסדי שכר טרחה בתיקים בהם לדבריו נמנע ממנו לייצג.

כמו כן, המשיבה מציינת כי חרף התיקון, סכום התביעה אותו העמיד התובע (2,500,000 ₪ מטעמי אגרה) אינו משתנה וכן טוענת כי בתביעה מהסוג שהמבקש הגיש לא יכולה לעמוד לו טענה בדבר רצונו לשמור על "צנעת נתוני הכנסותיו ולקוחותיו".

המשיבה טוענת כי כפי שפירטה בבקשות שהוגשו מטעמה לביהמ"ש לחייב את המבקש להשיב על שאלון ולהעביר מסמכים נדרשים, על מנת לבדוק סבירות תביעתו של המבקש, גם באשר לשכר הטרחה הנטען על ידו באשר לתיקי הקדשות וגם לעניין פגיעה מכוונת בשם הטוב ומאחר וסעיפים 97 א, ב, ג, ה נותרים על כנם, יש להשוות שיטת העבודה, אופן גביית שכר טרחה וכיו"ב בתיקים אחרים, כפי שהתבקש המבקש במסמכים ובשאלון.

בנוסף, סעיפים רבים בתצהיר עדות ראשית מטעם המבקש שזורים בחישובי נזק.

המבקש לא צירף הסכם שכר טרחה כראיה מטעמו והוגשה מטעמו חוות דעת מומחה בדבר שיעור שכר הטרחה שעו"ד בוותק שלו יכול לדרוש, ללא נתוני יסוד בלעדיהם אין כל דרך לברר את המחלוקות בתביעה זו בכל הקשור לנזקיו הנטענים של המבקש.

זאת ועוד; המשיבה מדגישה כי בנוגע לסעיף 14 לשאלון, מתבקש המבקש לצרף מסמכים החל משנת 1998 ואילך (מועד בו החל לעבוד כעצמאי).

4.בתשובה לתגובה מוסיף המבקש וטוען כי המשיבה לא תוכל ללמוד מספריו על שכר טרחה בתיק הקדשות ספציפי, על נסיבותיו ושיקולי שכר הטרחה לגביו. כמו כן, המבקש מנוע לגלות פרטים על התקשרויות עם לקוחות ותוכן הסכמי שכר טרחה בשל חיסיון עורך דין לקוח.

המבקש טוען כי מה שעומד על הפרק אינו טענת המשיבה כי אם הנימוק של ביהמ"ש בהחלטתו מיום 4.3.1 לחייב את המבקש להשיב לשאלון ולגלות את המסמכים. הנימוק היחידי שבשלו ביהמ"ש נעתר לבקשת המשיבה, היה שהמבקש חרג מתחום התביעה לשכר בגין התיקים בהם נפסל כמייצג ותבע גם הפסד הכנסות עתידיות.

ביהמ"ש קבע שלצורך הערכת זרם ההכנסות העתידי של המבקש יש לחשוף את הכנסותיו בעבר.

המבקש נאלץ לבחור בין חשיפת הכנסותיו לבין ויתור על רכיב תביעה חשוב, והוא בחר בחלופה של ויתור על התביעה בגין אובדן הכנסות בעתיד.

זאת ועוד; הויתור של המבקש על רכיב התביעה בגין אובדן הכנסות בעתיד הואמוחשי וריאלי ביותר.

המבקש מבהיר כי באשר לתביעה בגין פגיעה בשם טוב הוא תובע את הפיצוי הסטטוטורי המרבי בלבד, ללא הוכחת נזק, בגין כל אמירה ואמירה של המשיבים.

5.המשיב הגיש תגובה לתשובת המבקש.